Tanya do Dia

וכמו אב רחמן וצדיק המכה בנו, שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס, למצוא לו עזרה, או אפילו -

לא, מליץ ישר, לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד, -

הרבי הריי"צ נ"ע העיר באחת משיחותיו: כשרבנו הזקן מדבר בפעם הראשונה אודות אב המעניש את בנו ומכה אותו, אין הוא משתמש בתואר "חסיד", ורק לאחר מכן, כשהוא מדבר אודות "מליץ יושר", שם הוא משתמש בתואר זה, שכן, אב המכה את בנו, הוא אכן רחמן וצדיק וחכם, אבל לא חסיד, כי חסיד אינו מכה! על כל פנים רואים אנו, שאם הבן הוא חכם - לא ינוס לחפש לו עזרה או מליץ יושר, רק להיות "ישר יחזו פנימו" -

לא עם העורף שלו, כי אם עם הפנים שלו, עם אביו - פנים בפנים, -

פנים כנגד פנים, לסבל הכאותיו באהבה, לטוב לו כל הימים. והנה, למעלה בחינת "פנים" -

שלמדנו לעיל, שמצדו של יהודי צריך להיות ללמעלה האופן והבחינה של "ישר יחזו פנימו", ו"פנים בפנים", ההיפך מהחזרת העורף, כי אם לחזות באבינו שבשמים פנים אל פנים, הרי הבחינה של "פנים" למעלה הוא הרצון והחשק, אשר אבינו שבשמים משפיע לבניו כל טוב עולמים -

גם העולם הרוחני וגם העולם הגשמי, וחיי נפש וגוף, -

הרי כל זה הוא משפיע, באהבה ורצון, חשיקה וחפיצה, על ידי תורת חיים - שהיא -

התורה היא, רצונו יתברך - אשר נתן לנו, -

השפעה כזו, שהיא באהבה ורצון וכו', היא הנקראת בחינת "פנים", השפעה הבאה מהפנים ופנימיות הרצון שלמעלה, כמו שנאמר: -

בשמונה עשרה, "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו'" - לעשות בה -

ועל ידה, רצונו, ועל זה נאמר: "באור פני מלך חיים, ורצונו כו'". מה שאין כן לעובדי גלולים, -

לאומות העולם, משפיע חיי גופם שלא ברצון וחשיקה וחפיצה, לכך נקראים "אלהים אחרים", שיונקים -

חיותם, מבחינת "אחורים". -

לא ברצון הפנימי, כי אם ברצון החיצוני, כפי שהוסבר בפרק כ"ב בחלק הראשון של ספר ה"תניא", שבשעה שנותנים דבר לידיד, מסתכלים ישר בפניו כשנותנים לו, שכן, כיוון שבנפש זה בא מהפנים ומהרצון ה פנימי של הנפש, כך גם בגוף מתבטא הדבר על ידי ההסתכלות בו בפנים, ואילו כשנותנים דבר לשונא - מפנים את הפנים ממנו, שכן כיוון שבנפש, הפנים, פנימיות הרצון הפנימי, מופנים ממנו, והנתינה היא רק ברצון החיצוני מפני טעם איזה שהוא, אבל לא שרוצים לתת לו באמת, הרי כשם שבנפש, הפנים, הרצון הפנימי, מופנה ממנו, משתקף הדבר גם בגוף, שהפנים מופנים בשעה שנותנים לו ההשפעה. כך גם כאן - השפעת חיי הגוף לאומות העולם ניתנת רק ברצון ה חיצוני, בחינת "אחוריים" (הניגוד ל"פנים"), והם נקראים "אלהים אחרים". על כל פנים יוצא, שבחינת "פנים" למעלה היא ההשפעה הניתנת לבני ישראל ברצון הפנימי של הקדוש ברוך הוא. וכך הוא באדם, הרצון והחשק -

הרצון הפנימי של האדם, הוא בחינת "פנים", -

וכשאומרים שצריך להיות "פנים בפנים" מהאדם להקדוש ברוך הוא, הכוונה היא לקבל ברצון וחשק (ברצון פנימי) מה שניתן לו מה"פנים" שלמעלה (מהפנימיות שלמעלה), ובעניננו הכוונה שיש לקבל התוכחה של הקדוש ברוך הוא (שהתבטאה ביסורים גשמיים) ברצון פנימי. ואם אינו מקבל -

ועצה היעוצה לקבל -

היסורים, באהבה, -

שיהיה בכוחו של אדם לקבל את היסורים באהבה, היא עצת ה' בפי חז"ל: "לפשפש במעשיו", -

כפי שהגמרא אומרת: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו", אחרי אלה ממעשיו שיש לעשות תשובה עליהם, ויעשה תשובה, וימצא לו עונות הצריכין מרוק יסורים, ויראה לעין גדל אהבתו -

של הקדוש ברוך הוא, אליו, -

אהבה המקלקלת השורה, כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו, מרב אהבתו, -

לבנו, שהרי זה חריגה מהסדר, שאכן המלך עצמו רוחץ ומנקה את הצואה, רק אהבתו הרבה של המלך אל בנו יחידו מקלקלת את השורה, שהוא עצמו רוחץ צואתו. כך יש לראות אהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא אליו - בנקותו עוונותיו על ידי יסורים. כמו שכתוב: "אם רחץ ה' צואת בנות ציון כו', ברוח משפט כו'". וכמים הפנים אל פנים, -

כשמסתכלים עם הפנים במים, משתקפים במים אותם פנים, כך הרי גם לב האדם לאדם, לב האדם למטה לאדם העליון - ללמעלה, תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים, -

לאלה הנמצאים בתחתיות העולם ה זה, אשר היא -

אהבתו של הקדוש ברוך הוא, יקרה וטובה מכל חיי העולמים כלם, -

העולמות הרוחניים והגשמיים, כמו שכתוב: "מה יקר חסדך וכו'", -

וכן כתוב: "כי טוב חסדך מחיים כו'", כי החסד שהוא בחינת אהבה, -

פנימיות החסד היא אהבה, "אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד", מאהבה בא חסד, הוא חיי החיים שבכל העולמות, כמו שאומרים: -

בשמונה עשרה, "מכלכל חיים בחסד". -

הרי שחסד ואהבה הם המזון והחיים של החיים. ואז -

כשיבין את אהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא אליו, המתבטאת ביסורים - וזה יעורר בו אהבה להקדוש ברוך הוא, לקבל את היסורים באהבה, אז - "גם ה' יתן הטוב", -

מה שטוב גם בגלוי, טוב הנראה והנגלה, שרואים בעיני בשר שזה טוב, ויאר פניו אליו, -

שהפנים והפנימיות שלמעלה יהיו באופן שיהיו נראים בפנים, וטוב לאדם למטה, בבחינת אהבה מגלה, אשר היתה תחלה מלבשת ומסתרת בתוכחה מגלה, -

הבאה מאהבה מסותרת, הרי זה יבוא באהבה גלויה ובחסדים גלויים, ויתמתקו הגבורות בשרשן, -