כב באגרת הבאה (סימן כ"ב) מתאונן רבנו הזקן על מה שחסידים מטרידים אותו בשאלות אודות עצות בענינים גשמיים, פרנסה וכדומה, ומסביר שמתן עצות בענינים גשמיים, שייך רק לנביאים ולא לחכמי התורה. ומסיים באריכות הביאור כיצד יש לקבל יסורים גשמיים, שיתווסף על ידם ביראת שמים ובאהבת ה'.

ליתר הבנת אגרת זו, כדאי להעתיק תחילתה וסופה של אגרת שלא נדפסה ב"תניא", אלא נדפסה ב"אגרות קודש - אדמו"ר הזקן" (קה"ת תש"מ) סימן כד.

בתחילת אותה אגרת קובע רבנו הזקן זמנים קבועים בהם יכולים להיכנס אליו ל"יחידות", ולאחר מכן הוא מתבטא בביטוים חריפים כנגד מה ששואלים אותו עצות בענינים גשמיים, בטענו, בגודל עניוותו, שזה מבלבל אותו בעניני תורה, ובהביאו ראיה ממשה רבנו שחכמינו ז"ל אומרים: "וכי תעלה על דעתך שמשה רבנו עליו השלום יושב ודן כל היום כולו - תורתו מתי נעשית".

בהמשך לכך בא חלק האגרת שנדפס כאן ב"תניא", ולאחר מכן מסיים רבנו הזקן, שמן ההכרח לשמור על התקנות של זמני הקבלה ל"יחידות" וזמני הנסיעה אליו, והוא גוזר "קנסות" על אלה שלא יתנהגו כפי התקנות, וגם מאיים ביציאה מהמדינה.

אולם, כדאי לציין, שהחסידים הראשונים היו אומרים, שמה שאנו רואים "מעשה רב" שאכן שואלים מהרביים עצות בענינים גשמיים, והרביים עונים - הרי זה מפני שרבנו הזקן בעצמו "התיר" זאת ברשימה שכתב "קרוב לזמן הסתלקותו" (נדפסה ב"אגרות קודש" שם, סימן סה), אודות המעלה של "קירוב הדעת ועצות מרחוק בכל עניני ב"ב וכו'".

אהובי, אחי ורעי! מאהבה מסתרת -

בא אני אליכם ב- תוכחת מגלה. לכו נא ונוכחה! -

בואו ונתדבר ביננו. זכרו ימות עולם, בינו שנות דור ודור, ההיתה כזאת מימות עולם, ואיה איפוא מצאתם מנהג זה -

שיפרשו להלן, באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאל בעצה גשמיות, כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי, אף -

לא, לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים, אשר כל רז לא אנס להו, -

ששום סוד לא נעלם מהם, ונהירין להון שבילין דרקיע, -

והיו בהירים ומאירים להם הדרכים שבשמים, כי אם לנביאים ממש, אשר היו לפנים בישראל, כשמואל -

הנביא, הנקרא הרואה, אשר הלך אליו שאול לדרש ה' -

על ידו, על דבר האתונות שנאבדו לאביו. -

מדוע, אכן, לא שאלו את התנאים והאמוראים גם אודות ענינים גשמיים? - מסביר רבנו הזקן: כי באמת, כל עניני אדם, לבד מדברי תורה ויראת שמים - אינם משגים, רק בנבואה, -

ככתוב - ו"לא לחכמים -

מגיע, לחם", -

כלומר, כל הענינים הגשמיים, כמאמר רז"ל: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים", ו -

חכמינו ז"ל אומרים: "שבעה דברים מכסים כו' -

מידיעת האדם, ומהם: אין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזר כו'", -

כשיבוא המשיח, הנה השוו -

פרנסה גשמית וקץ ביאת המשיח, זה לזה. -

כשם שאין אף אחד יודע ה"קץ", כך אין בכוח אף אחד לדעת הענינים של פרנסה. ומה שכתוב בישעיה: "יועץ וחכם חרשים", -

הרי שחכם (בחכמת התורה) הוא גם "יועץ" מונח שמשתמשים בו על נתינת עצה בענינים גשמיים, וכן מה שאמרו רז"ל: -

בנוגע למי שעוסק בתורה לשמה: "ונהנין ממנו עצה ותושיה" -

הרי מובן מהפסוק וממאמר רבותינו ז"ל שתלמיד חכם הלומד תורה יש בכוחו לתת עצות, הינו בדברי תורה, -

דוקא, הנקרא "תושיה", -

וא"כ "עצה ותושיה" היינו - עצות בעניני תורה, כמאמר רז"ל: "יועץ" - "זה שיודע לעבר שנים -

על ידי הוספת חודש לשנה, חודש אדר, ולקבע חדשים -

מתי ראש חודש, כו'", שסוד העבור -

לעבר שנים וחדשים, קרוי 'עצה' ו'סוד' בלשון תורה, כדאיתא -

כפי שהגמרא אומרת בסנהדרין דף פז, עין שם בפרוש רש"י: -

שם כתוב במפורש ש"יועץ" ו"עצה" קשורים בסוד העיבור.