ולפי מה שכתוב בספר הגלגולים פרק כ, הובא בלקוטי אמרים -

בספר ה"תניא" , מתלבשת תחילה הארה זו של ה"קו" דאור-אין-סוף באור האצילות שבעשיה, וממנה לבריאה ויצירה שבעשיה, ומהן לבחינת אור הנשמה דמלכות דמלכות דעשיה, ועל ידי זה יש כח ועז בסיום הכלי דמלכות דמלכות דעשיה -

המדריגה וספירה התחתונה ביותר שב"עשיה", שביסוד העפר, והוא מאמר: "תדשא הארץ וכו'", -

דשא - שממאמר זה בא הרי כוח הצומח, להיות פועל בקרב הארץ תמיד לעולם ועד (בחינת אין-סוף, -

שלא רק עצם פעולת הצמיחה שהיא ענין של "יש מאין", בא מכוח ה"אין סוף", אלא גם האופן של להצמיח הוא פעולה תמידית, ומצד כוח זה, הוא יכול להצמיח תמיד בלי סוף, הרי שגם זה הוא הענין של "אין סוף", ולא בלבד בששת ימי בראשית, כמאמר: "ישרצו המים", ומאמר: "תוצא הארץ נפש חיה", -

מאמרות אלה השפיעו רק בששת ימי בראשית, שאז הוציאו המים והארץ נפשות חיות באופן של "יש מאין", ואילו לאחרי זה כבר באה נפש חיה אחת מהשניה שלא באופן של "יש מאין", רק בששת ימי בראשית בלבד השפיעו מאמרות אלה, שהמאמרות באים מחכמה דמלכות דמלכות דעשיה, שבז' ימי בראשית האיר בעולם הזה הארה מאור-אין- סוף ב"חסד חנם", בלי העלאת "מין נוקבין" כלל), -

בלי שום התעוררות מהמטה (מהמקבל), הנקראת "העלאת מיין נוקבין", שהנוקבא (המקבל) מעלה ומעוררת בהתעוררות שלה מלמטה - התעוררות מלמעלה. הרי, הסדר אחרי ז' ימי בראשית, שמן ההכרח שתהיה העלאת מ"ן והתעוררות מלמטה כדי לעורר התעוררות מלמעלה; אך, בימי בראשית האירה הארה מ"אור אין סוף" בחסד חנם, בלי העלאת מ"ן כלל, ולכן השפיעו אז המאמרות "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ" ענין של "יש מאין", ואילו כוח הצומח מהמאמר "תדשא הארץ" - משפיע תמיד, להצמיח עשבים ואילנות ופרות מאין -

מכוח הצומח הרוחני, ליש -

ל"יש" הגשמי, העשבים, האילנות והפירות, תמיד מדי שנה בשנה , שהוא -

להצמיח תמיד מדי שנה בשנה, הוא מעין בחינת "אין-סוף", -

שהוא ענין אין-סופי, לא מסתיים אף פעם הכוח בארץ להצמיח, שאם יתקיים עולם הזה ריבוי רבבות שנים - יצמיחו מדי שנה בשנה. אלא שיש מהן -

מהעשבים, מהאילנות ומהפירות, הבאים על ידי העלאת "מין נוקבין", -

שיש משהו המעורר את כוח הצומח שיצמיח, והם הזרועים והנטועים, -

העשבים הנזרעים והאילנות הניטעים, הרי הזרעים הם "העלאת מ"ן" לכוח הצומח, ואף-על-פי-כן -

למרות שהם זרועים ונטועים, הם כמו יש מאין, שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי, וגם -

אין לו שום ערך והשוואה, נגד כל האילן עם הענפים והעלין, -

שבכך אין ההבדל כל כך באיכות כמו לגבי הפרי שיש בו טעם ואילו לגרעין שנזרע אין טעם, אך, קיים הבדל גדול ואין השוואה בכמות, של האילן וענפיו ועליו לגבי הגרעין, הרי צמיחתם של הפירות ושל האילן היא ענין של "יש מאין", למרות שזה בא על ידי זריעת הגרעין, וכן במיני זרעונים וירקות, וגם במיני תבואה להתהוות מאות גרעינין מגרעין אחד, הוא כמו יש מאין, ומכל שכן -

לא גרעיני החטה שהם אותו מהות של הגרעין, אלא הקשין והשבלים. -

שאינם אותו מהות ממש כמו הגרעין - הרי הם בודאי "יש מאין". והנה , הפרות ש -

צומחים על ידי העלאת "מין נוקבין", -

התעוררות מלמטה, היא הזריעה והנטיעה - הם משבחים מאד מאד מהעולים מאליהן מכח הצומח לבדו שבארץ, -

בלי נטיעה וזריעה, ומזה נשכיל -

בענין המשכות אורות עליונים -

שיומשכו ב -

עולמות אצילות- בריאה-יצירה-עשיה -

שהאורות הנמשכים על ידי "העלאת מ"ן" (התעוררות מלמטה) של עבודת האדם, יש בהם מעלה עליונה יותר מאשר האורות הנמשכים ב"אתערותא דלעילא" (בהתעוררות מלמעלה) בלבד, בלי ההתעוררות ועבודת האדם למטה, (שהוא תכלית בריאת האדם), -

שעל ידי עבודתו יומשכו אורות נעלים יותר בכל העולמות, כמו שנתבאר במקום אחר.