כן על דרך זה ממש - כמו שהדבר במשל של הנפש, היא בחינת חכמתו יתברך, מה שיוכל להתפשט ממנה (להשפיע) [להתלבש] בתחתונים כלם, -

שכן, הרי "כולם בחכמה עשית" , הכל נתהווה על ידי "חכמה", הרי ש"חכמה" מתלבשת בכל הנבראים, ואיזו בחינה של "חכמה" יכולה להתלבש בכל הנבראים הם

כאין לגבי בחינת פנים - פנימיות ה"חכמה", המיוחד במאציל ברוך-הוא, דכלא קמיה כלא חשיב, -

שכן, הכל לגבי הקדוש ברוך הוא נחשב לכלום - הרי שהבחינה שהיא " קמי' " (מיוחדת אתו) - היא לגביו כלא כלום. וההשפעה לכל הנבראים כלם שהם בעלי גבול ותכלית - נחשבת ירידה וצמצום כביכול לגבי המאציל אין-סוף ברוך-הוא, על דרך משל, כמו שנחשבת ירידה וצמצום לשכל האדם המשכיל המצמצם באיזה עשיה גשמיות וחמרית ממש. ולכן משה רבנו עליו השלום, שהשיג עד אחורים דחכמה, -

כנזכר לעיל, זכה שתנתן על ידו התורה, שהיא - התורה, היא "נובלות חכמה שלמעלה", פרוש מה שנובל ממנה ויורד למטה ומתלבש בתורה גשמיות שלנו, שעקרה ותכליתה - של תורה, הוא קיום המצות לא תעשה ועשה בפועל ומעשה ממש, כמאמר : "היום לעשותם", -

וכפי שהגמרא אומרת בעירובין

על כך: "היום לעשותם ולא למחר לעשותם", שזמן קיום המצוות הוא דווקא היום, בעולם הזה. ו"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" , -

הרי שהגדלות של תלמוד (לימוד) היא מפני שזה מביא לעשיית המצוות, הרי שהתכלית היא - קיום המצוות, ו"הלומד שלא לעשות - נח לו שנהפכה שליתו וכו'" , -

ולא היה נברא, וכל אדם מכרח להתגלגל עד שיקים כל התרי"ג - 613, מצות בפעל ממש, כנודע מהאר"י ז"ל : - ב"יהל אור" להרבי ה"צמח צדק", על תהלים, עמוד 369, מביא על אגרת קודש זו: רבנו הזקן מתחיל את האגרת בפסוק "עוטה אור כשלמה", ובאגרת חסר הביאור על פסוק זה, אלא מההקדמה מסתבר ש"אחוריים דחכמה" הנקרא "נובלות חכמה שלמעלה תורה", זה ה"שלמה" (הלבוש) ונגלה דתורה, ובחינת פנימיות אבא (פנימיות החכמה) היא טעמי תורה, (שבעיקרו זה יתגלה בביאת המשיח, כפי שרש"י אומר על הפסוק , "ישקני מנשיקות פיהו", שמשיח יגלה טעמי תורה, ומעין זה היא התגלות החסידות שהיא הכנה למשיח, על דרך שטועמים ממאכלי השבת - בערב שבת) . והוא (ממשיך ה"צמח צדק" ב"יהל אור") ה"אור" המלובש ב"שלמה", שכן, זה האור שנברא ביום ראשון ש"גנזו לצדיקים", והיכן גנזו - בתורה , וזהו "פנימיות יסוד אבא", כפי שהרמ"ז אומר בפרשת בהעלותך . וה"צמח צדק" מציין שם מהסידור במאמר "ועשו להם ציצית" .