פרק ט בפרקים הקודמים הסביר רבנו הזקן את פרטי הנפש האלקית שבכל אחד מישראל, על עשרת כוחותיה ושלשה לבושיה. את פרטי הנפש הבהמית, הנפש שמהקליפה, שבכל אחד מישראל, על עשרת כוחותיה ושלשה לבושיה.

בפרק התשיעי, יסביר את המלחמה המתחוללת באדם בין שתי נפשות אלו:

והנה, מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה, בכל איש ישראל, הוא בלב, -

שם, בלב, מתגלה הנפש הבהמית, להשפיע על הגוף, שכן, כפי שהוזכר בפרקים הקודמים, מורכבת הנפש הבהמית בעיקר מ''מדות'' - ככעס, תאוה, התפארות וכדומה, ומקומן של מדות אלו, הוא בלב, בחלל השמאלי -

שבלב, שהוא מלא דם, וכתיב: "כי הדם הוא הנפש". -

שמכאן מובן, שהנפש נמצאת בחלל השמאלי שבלב, המלא דם, ולכן, -

בגלל מיקומה של הנפש הבהמית בלב, כל התאות והתפארות וכעס ודומיהן -

וכל שאר המדות, הן בלב, ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף, וגם עולה למוח שבראש, לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן, -

אחרי שמתעוררת תאוה בלבו, היא עולה אל מוחו, לחשוב ולהתחכם איך להגיע למימוש תאותו זו, כמו שהדם מקורו בלב, ומהלב מתפשט לכל האברים, וגם עולה להמוח שבראש. -

כשם שהדם מקורו בלב, ומשם הוא מתפשט לכל שאר חלקי הגוף, כך גם נפש זו - המלובשת בדם האדם - מקורה בלב, ומהלב היא מתפשטת לכל שאר חלקי הגוף. אך, מקום משכן נפש האלהית, הוא במוחין שבראש, -

מיקומה של הנפש האלקית הוא במוח שבראש, כפי שהוזכר בפרקים הקודמים, שעיקר מהותה של הנפש האלקית הוא ה''שכל'', ומקום ה''שכל'' הוא בראש, ומשם -

מהמוח שבראש, מתפשטת לכל האברים, וגם בלב -

שוכנת ומתגלה הנפש האלקית בחלל הימני -

שבלב, שאין בו דם, וכמו שכתוב: "לב חכם לימינו". -

''חכם'' רומז לנפש האלקית, בניגוד לנפש הבהמית (היצר הרע), הנקראת ''כסיל''. ''לימינו'' - החלל הימני שבלב. כאן, כמו בנפש הבהמית, הוא מבדיל בין הלב לשאר האברים: לאחרי שהוא מציין, שהנפש האלקית מתפשטת בכל האברים, הוא מוסיף במיוחד ''וגם בלב'' - שכן, הנפש האלקית לא רק שהיא מתפשטת בלב כמו בשאר האברים, אלא היא גם מתגלה בלב, כלומר: במדות. והיא -

כיצד מתגלה הנפש האלקית שמהמוח - בלב? - על-ידי אהבת ה' כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים -

המשתמשים בכוח חכמתם, המבינים ומתבוננים -

ומשתמשים גם ב''כוח הבינה'', להבין כל דבר לפרטיו, בדעתם אשר במוחם -

הם משתמשים גם ''בכוח הדעת'', להתעמק ולהרגיש את מה שהם מבינים; כלומר, הם משתמשים לשם כך בכל שלשת הכוחות: חכמה, בינה ודעת, בדברים המעוררים את האהבה. -

בגדולת השי''ת, כפי שהוסבר בפרק השלישי, שההתבוננות בגדולת השי''ת, מעוררת אהבה אליו. הרי, אהבה זו בלב היא התפשטות הנפש האלקית מהמוח: ההתבוננות במוח מביאה את האהבה בלב. וכן -

משל פנימי יותר, לרגש הלב הנובע מהמוח שבראש, שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו, -

גם שמחת-לב זו, שהיא רגש פנימי יותר מאשר אהבה, בא מהמוח אל הלב, כאשר עיני החכם -

הנפש האלקית, אשר בראשו, במוח חכמתו ובינתו, מסתכלים -

במבט פנימי, ביקרא דמלכא -

בכבודו של המלך, הקב''ה, ותפארת גדולתו -

שהיא, עד אין חקר -

אי אפשר לחקרו עד לשרשו, ואין סוף ותכלית, -

הוא אין-סופי ובלתי מוגבל, כמבואר במקום אחר. -

הוא מתבונן בגדולת הקב''ה בעיני שכלו. כלומר: לא רק שהוא מבין בשכלו את גדולתו של הקב''ה, כי אם, הבנתו היא בצורה של ראיה - כאילו הוא רואה בעיניו - הרי, ראיה שכלית זו, מעוררת שמחה בלב. וגם שמחה זו נובעת מהמוח. וכן, שאר מדות קדושות שבלב, -

כמו יראת ה' וכדומה, הן מחב"ד שבמוחין. -

שבמוח.