מה שאין כן בדבר המסור ללב, דהיינו: שיהא הרע -

תאוות ותענוגות גשמיים, מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה, -

כפי שהדבר ב''צדיק גמור'', או אפילו שלא בתכלית שנאה -

כפי שהדבר ב''צדיק שאינו גמור'', הנה זה אי אפשר שיהי' באמת לאמיתו, אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת אהבה בתענוגים, להתענג על ה' מעין עולם הבא, -

שכן, בעולם-הבא, " נהנין - הנשמות - מזיו השכינה", הן נהנות ומתענגות מאלקות. אהבה זו להקב"ה, המכילה תענוג מאלקות - יוצרת שנאה ל"רע", לתאוות ולתענוגים גופניים, כפי שהדבר הוסבר בפרקים הקודמים. ועל זה -

על עבודה זו של ''אהבה בתענוגים'', אמרו רבותינו ז"ל: "עולמך תראה בחייך כו'"; -

מי שהגיע לעבודה זו, ''רואה'' בחייו חלק מהעולם-הבא, ואין כל אדם זוכה לזה, כי זהו -

מדריגת אהבה כזו בעבודת ה', היא כעין קבול שכר, -

ו''שכר'' אין אדם נוטל בעצמו, הוא מקבל אותו מלמעלה. וכדכתיב: "עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו'", -

אעשה את כהונתכם כמתנת-שכר לכם. במובן רוחני מוכתרת מדריגת "אהבה בתענוגים" (בכל מי שנמצא באותה דרגה, לא רק כהנים) בתואר " כהונה ". ועל כך אומר הכתוב, שעבודת ה"כהונה" היא מתנה מלמעלה, כמו שמבואר במקום אחר. -

הרי, שמדריגת "צדיק", שהיא עבודה שבלב, במיאוסו של ה"רע", הנובעת מ"אהבה בתענוגים" שהיא מתנה מלמעלה - אי אפשר לומר שכל אחד שייך לעבודה זו. ואילו למדריגת ה"בינוני" יכול כל אחד להגיע בעבודתו העצמית. בכך יתרץ רבנו הזקן את הקושיא על מאמר הגמרא (על דברי איוב להקב"ה:) "ריבונו של עולם, בראת צדיקים, בראת רשעים" - שאל על כך רבנו הזקן בפרק א: "והא צדיק ורשע לא קאמר?" - כשקובעים למעלה צורתו והרכבו של האדם העומד להיוולד, דנים אם יהיה חכם או טפש וכו' ואילו ביחס לצדיק או רשע, לא נאמר שם דבר, שכן הדבר מסור לבחירתו של האדם, כיצד, איפוא, אומר איוב " בראת צדיקים", שהקב"ה ברא צדיקים? אלא, בהתאם לאמור - הדבר מוסבר, שכן, לא כל אדם זוכה למדריגת "צדיק" והיא מתנה מלמעלה, וזו היתה טענתו של איוב " בראת צדיקים", שהקב"ה ברא נשמות שיהיה בידן לזכות לאותה מדריגה נעלה של "צדיק". וכך אומר רבנו הזקן: ולכן אמר איוב: בראת צדיקים וכו'; -

נשמות כאלו שיוכלו לזכות למדריגה זו של "צדיק", אכן ברא הקב"ה מלכתחילה (את הקושיא בקשר ל"בראת רשעים" - יתרץ רבנו הזקן להלן בפרק כ"ז). וכדאיתא בתיקונים, -

ב''תיקוני זהר'', שיש בנשמות ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות: חסידים, גבורים המתגברים על יצרם, מארי תורה, -

''בעלי תורה'', נביאים כו', צדיקים כו', עיין שם: -

הרי שמבחינת הנשמות עצמן ישנן כאלו שהן במדריגת ''צדיקים''.