אך, החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות, הרי זו עולה משם בתשובה נכונה, -

''רגילה'' אך כנה, ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה, כנודע מהאריז"ל, -

ש''כוונה'' בקריאת שמע שעל המטה מסוגלת לתקן חטא זה, ומרומז בגמרא: -

האומרת: "כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו'", -

ושתי פיות אלו הן כדי, להרוג גופות החיצונים -

של הקליפות, שנעשו לבוש לחיות שבטפות, -

הריגת גופות הקליפות נעשה על-ידי אחת הפיות מהחרב של קריאת שמע שעל המטה, ועולה החיות מהם, -

על ידי הפה השני של החרב, כידוע ליודעי ח"ן. -

( ח כמה נ סתרה), חכמת הקבלה. ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה, בכלל ביאות אסורות, אף שחמור מהן, -

אף שבפרט מסויים חמור עון זרע לבטלה מביאות אסורות, וגדול עונו, בבחינת הגדלות וריבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה -

את הקליפות, במאד מאד, בהוצאת זרע לבטלה, יותר מביאות אסורות. -

כלומר בכמות הוא יוצר על-ידי עבירה זו הרבה יותר קליפות מאשר על-ידי ביאות אסורות, רק, שבביאות אסורות, מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר, עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה, -

בתשובה רגילה, (הגהה -

ב''הגהה'' הבאה, מסביר רבנו הזקן, מדוע בביאות אסורות אי אפשר להעלות את החיות מהקליפות, רק על-ידי תשובה הנובעת מאהבה רבה, ואילו בזרע לבטלה אפשר לעשות זאת גם על-ידי ''תשובה נכונה'': מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה -

שכן, בביאות אסורות, נקלטה החיות ב''יסוד'' ה''נקבה'' של הקליפה, המקבלת וקולטת החיות מהקדושה, -

שכן, כשם שהדבר בצד הגשמי של עבירה זו, כך גם ברוחניות, נקלטת החיות ב''נקבה'' של הקליפה, מה שאין כן בזרע לבטלה, -

שונה הדבר בזרע לבטלה, שאין שם בחינת נוקבא דקליפה, -

לא קיימת כלל, במובן הגשמי של העבירה, בחינת ''נקבה'' של קליפה, רק שכחותי' וחיילותי' -

של הקליפה, מלבישים -

ומקיפים, לחיות שבטפות, כידוע ליודעי ח"ן -

ליודעי חכמת הקבלה): אלא אם כן, יעשה תשובה מאהבה רבה כל כך, עד שזדונות נעשו לו כזכיות. -

ומשום כך לא נזכר בתורה, חטא זה, של זרע לבטלה, בכלל ביאות אסורות, שכן, בהוצאת זרע לבטלה אפשר לאדם להעלות את החיות לקדושה על-ידי ''תשובה נכונה'', רגילה אך כנה, ו''כוונה'' בקריאת שמע שעל המטה, גם בלי תשובה הנובעת מאהבה רבה. ובזה יובן מאמר רבותינו ז"ל: -

על יסוד מה שאמרנו שבביאות אסורות, אפשר להציל את החיות מהקליפות על-ידי תשובה מאהבה רבה, יובן מאמר רבותינו ז''ל: "איזהו מעוות שלא יוכל לתקון - זה שבא על הערוה והוליד ממזר", שאז -

כשכבר הוליד ממזר, גם אם יעשה תשובה גדולה כל כך -

כגון תשובה מאהבה רבה, אי אפשר לו להעלות החיות לקדושה, מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם: -

של הממזר שנולד. זאת אין גם בכוח תשובה מאהבה רבה לבטל, ולכן זוהי עבירה שאי אפשר לתקן.

למרות זאת, מוסבר במקום אחר, שכשהתשובה היא חזקה באופן מיוחד, בכוחה להביא לידי כך שהממזר ימות, כלומר שגוף הבשר ודם - יתבטל. כפי שידוע הסיפור בגאון החסיד רבי יוסף מבישנקוביץ שרבנו הזקן ציווה עליו להיעשות ל''בעל עגלה'': כשהתאכסן רבי יוסף, באחת מנסיעותיו, באכסניה מסוימת, ערך ''תיקון חצות'' והתפלל מתוך בכי רב - נכח שם באותה שעה יהודי אחד, שסטה מן הדרך הישרה, התחתן עם גויה ונולד להם ילד. בכיותיו של רבי יוסף חדרו כל כך ללבו ונפשו של אותו יהודי, עד שהחליט מעומק לבו לחזור לדרך היהדות. תשובתו של אותו יהודי היתה גדולה כל כך, שהביאה לידי כך שהממזר שנולד לו - טבע.