פרק כב. בפרק הקודם הסביר רבנו הזקן שאין דיבורו של הקב"ה דומה לדיבורו של אדם:

כשאדם מוציא דיבור מפיו, נראה הדיבור כדבר לעצמו, נפרד משורשו, ה"שכל" שבמוח והתשוקה שבלב.

אך, ביחס לדיבורו של הקב"ה לא שייך לומר שהוא נפרד מהקב"ה. כי, הרי לא יתכן דבר שמחוץ להקב"ה. ולכן, דיבורו של הקב"ה מאוחד תמיד בשורשו ובטל אליו. דיבורו של הקב"ה נקרא גם הוא בשם "דיבור", בגלל תכונה אחרת שישנה בדיבור, והיא - לגלות את אשר בהעלם המחשבה. ענין זה של גילוי ההעלם - קיים גם בדיבור שלמעלה. כמו עשרה המאמרות, שבהם נברא העולם, הרי הם התגלות ה"אור" וה"חיות" האלקית לברוא בהם עולמות ונבראים. כך גם שאר הדיבורים האלקיים שבתורה, נביאים וכתובים, הם ההתגלות לנביאים במחזה נבואתם. ואילו ענין הפירוד וה"מציאות" שבדיבור שלמטה - אינו שייך בדיבור שלמעלה. בפרק הבא, אותו אנו עומדים ללמוד, יסביר רבנו הזקן - התורה הרי קוראת לדיבורו של הקב"ה בשם "דיבור", ומאחר שדיבורו של האדם מייצג את ענין הפירוד, לאור העובדה שהוא נפרד משורשו - עלינו, לכן, לומר שגם בדיבור שלמעלה קיימת תכונה זו. ברם, לא לגבי הקב"ה, כי אם לגבי הנבראים. כלומר: מהדיבור שלמעלה נוצרים נבראים כאלה שב הרגשתם הם "מציאות" לעצמם ונפרדים מקדושתו של הקב"ה, והם - ה"קליפות" וה"סטרא אחרא".

רק שהתורה דברה כלשון בני אדם, ונקרא בתורה דבורו של מקום ברוך-הוא בשם "דבור" ממש כדבורו של אדם, -

שכאמור, יש בדיבורו של האדם, ענין הפירוד משורשו, לפי שבאמת כך הוא -

שגם בדיבור שלמעלה ישנו ענין הפירוד, אלא שאין זה אמור ביחס שבין הדיבור לגבי הקב''ה, אלא זה מתבטא כך רק לגבי הנבראים, כפי שיוסבר להלן, שזה - דרך ירידת והמשכת החיות -

האלקית, לתחתונים, -

לנבראים התחתונים, הרי המשכה זו היא בצמצומים רבים ועצומים, -

החיות האלקית מתמעטת יותר ויותר ונהיית מוגבלת מאד, על-ידי הצמצומים הרבים, מינים ממינים שונים, -

סוגי צמצומים שונים, וזאת כדי להבראות מהם ברואים רבים, מינים ממינים שונים, -

השוני שבסוגי הברואים הרבים, מקורו בצמצומים השונים שבאור וחיות האלקי. וכל כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, -

פנימיות ה''חיות'' שלמעלה, נסתרת לגמרי, עד שיוכלו להתהוות ולהבראות גם דברים טמאים וקליפות וסטרא אחרא, -

לו היו אלה רק צמצומים רבים בלבד, אפילו הרבה מאד צמצומים, כדי שה"אור" וה"חיות" האלקי יתגלה למטה יותר ויותר, הרי למרות זאת לא היו נבראים מה"אור" - דברים טמאים, קליפות וסטרא אחרא. אלא, על-ידי התגברות הצמצומים, כלומר: על-ידי צמצומים כאלה שה"אור" מוסתר בהם לגמרי - אפשר להיברא דברים טמאים וסטרא אחרא, ולקבל -

ושהדברים הטמאים יקבלו חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך בהסתר פנים וירידת המדרגות. ולכן נקראים -

הקליפות, "אלקים אחרים", מפני שיניקתם וחיותם -

שהן יונקות מהקדושה, כי הרי כל דבר מן ההכרח שיקבל חיותו מהקדושה. ברם, יניקת החיות שלהן אינה מבחינת "פנים" -

איננה מפנימיות רצונו של הקב''ה, אלא מבחינת "אחוריים" דקדושה; -

כלומר: מחיצוניות רצונו של הקב"ה. "פנימיות הרצון'" הוא כשרוצים את הדבר עצמו, והוא רצון של תענוג. ואילו "אחוריים" פירושו, "חיצוניות הרצון", שאת הדבר עצמו לא רוצים כי אין בו תענוג, אלא רוצים בו מחמת התועלת שתהיה מכך לגבי דבר אחר שממנו יהיה להם תענוג - ובלשונו של ה"תניא": ופירוש "אחוריים", -

הוא: כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו, -

שלא ברצונו הישיר, אלא הוא נותן לו את הדבר מטעם צדדי, שאז צורת הנתינה היא: שמשליכו לו כלאחר כתפו, כי מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו; -

שכן, תנועת ותנודת הגוף מקורן בתנועה כפי שהיא מתבטאת בנפש; ומאחר שקיימת בנפש שנאה כלפי אותו איש, והנתינה לו היא שלא מתוך רצון אמיתי, אלא מתוך חיצוניות רצונו - לכן, זה מתבטא גם בתנועה הגופנית בשעת הנתינה: הוא מפנה את פניו ממנו בשעת מעשה, שכן, ה פנים הוא המקום בו משתקפת פנימיותו וחיותו של האדם. כך -

גם, למעלה, בחינת "פנים" הוא פנימית הרצון העליון וחפצו האמיתי, אשר חפץ ה' להשפיע חיות לכל הקרוב אליו מסטרא דקדושה;

- מצד הקדושה, אבל הסטרא אחרא והטומאה היא תועבת ה' אשר שנא, ואינו משפיע לה -

ל''סטרא אחרא'', חיות מפנימית הרצון -

העליון, וחפצו האמיתי אשר -

נאמר שהקב''ה חפץ בה -

ב''סטרא אחרא'', חס ושלום, כי אם כמאן דשדי בתר כתפוי לשונאו שלא ברצונו, -

כמי שמשליך דבר לשונאו, מאחורי כתפו, שלא מרצונו הטוב. כך גם השפעת חיות הקדושה לסטרא אחרא - אינה באה מתוך רצון טוב, רק כדי להעניש -

באמצעות הקליפה, את הרשעים, -

הנמשכים אחרי הקליפה וה''סטרא אחרא'' ומקבלים השפעתם מהן, וליתן שכר טוב לצדיקים דאכפיין לסטרא אחרא; -

הכופים וכובשים את ה"סטרא אחרא" ומושלים עליה. לשם כך נזקקים ל"סטרא אחרא", כדי שיהיה ענין הבחירה, וכתוצאה מכך העונש המתאים לרשעים והשכר המתאים לצדיקים - משום כך נותנים "חיות" ל"סטרא אחרא". וזה -

צורה זו של השפעה, נקרא בחינת "אחוריים" דרצון העליון ברוך-הוא. -

לכן הם נקראים אלקים אחרים, כי יניקת ה''חיות'' שלהן היא מבחינת ''אחוריים''.