והרי דבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית היחוד, דרך משל, כמו דבורו ומחשבתו של אדם - לפני שהוא חושב ומדבר אותם בפועל, בעודן בכח חכמתו ושכלו, או בתשוקה וחמדה שבלבו קודם - לפני, שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות, - באותיות המחשבה. שאז היו אותיות המחשבה והדבור הזה, הנמשכות מחמדה ותשוקה זו בכח בלב, ומיוחדות שם בתכלית היחוד בשרשן, שהן החכמה ושכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב. - שהן הם ''שורש'' המחשבה והדיבור. הרי כשם שזה באדם, שלפני שהוא חושב והוגה את האותיות בדיבור - הן מאוחדות כליל בשורשן, כך בדיבור שלמעלה, (גם) אחרי ההתגלות - המחשבה והדיבור כביכול מהקב''ה - הם מיוחדים בתכלית עם הקב''ה: וככה ממש, דרך משל, מיוחדות דבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו יתברך, גם אחר שיצא דבורו יתברך אל הפועל בבריאות העולמות, - הוא מיוחד אז עם הקב''ה, כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות, ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך - בין לפני הבריאה לבין אחרי הבריאה, אלא - השינוי הוא רק אל - לגבי, הברואים המקבלים חיותם מבחינת דבורו יתברך - השינוי מתבטא בפשטות: בתחילה לא היו ברואים כלל, ולאחר מכן נבראו העולמות והם מקבלים חיותם מהדיבור - וזאת מתי? - בבחינת יציאתו כבר - של הדיבור אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם - דיבורו של הקב''ה מתלבש בעולמות, להחיותם על ידי השתלשלות מעלה לעלול - על-ידי ירידתו ממדריגה עליונה למדריגה מתחתיה. המדריגה העליונה נקראת ''עילה'', כלומר שהיא ''סיבה'' (גורם) למדריגה מתחתיה, הנקראת ''עלול'' - ''מסובב'' (תוצאה). וירידת המדרגות - על-ידי ירידת הדיבור ממדריגה למדריגה, בצמצומים רבים ושונים, - המצמצמים את ה''אור'' וה''חיות'' האלקי של הדיבור, עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו - מדיבורו של הקב''ה, ולא יתבטלו במציאות, - שכן, אם ה''חיות'' של הדיבור, לא היתה מתצמצמת כל כך, אלא היתה מאירה בהתגלות כפי שהיא, היו הנבראים מאבדים את מציאותם לגמרי לגבי החיות האלקית. ברם, הכוונה העליונה היא הרי, שהנבראים ירגישו עצמם כ''מציאות'', ועל-ידי עבודתם העצמית יגיעו להתבטלות לאלקות - לכן על ה''חיות'' לעבור צמצומים רבים; וכפי שיוסבר להלן, במה מתבטאות השפעתם של הצמצומים: