ואף על פי כן אינו נקרא צדיק כלל, -
אלא הוא נקרא ''בינוני'', מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלקית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא, אינו אלא בשלשה לבושי' הנזכרים לעיל, -
כלומר; במחשבה, דיבור ומעשה בלבד, חזקה יותר הנפש האלקית מהנפש הבהמית, ולא במהותה ועצמותה -
של הנפש האלקית, על מהותה ועצמותה של הקליפה -
והנפש הבהמית, כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי -
עצם מציאותה של הנפש הבהמית, לא נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר התפלה, שאין -
אז, רשפי אש אהבת ה' בהתגלות לבו בחלל הימני, -
כמו שהדבר בשעת תפלתו, כאמור לעיל, שאהבת ה' אצלו אז היא בהתגלות, הוא מרגיש בלבו את האהבה, כי אם תוכו -
החלק הפנימי שבלבו, רצוף אהבה מסותרת, -
ואילו בגלוי אין הוא מרגיש את האהבה, שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלהית, כמו שיוסבר לקמן. -
בפרק י''ח, שבכל יהודי ישנה אהבה מסותרת לקב''ה. ואזי -
אחרי תפילתו, כשהאהבה אינה בהתגלות בלבו, יכול להיות סכלות הכסיל הרע -
של הנפש הבהמית, בהתגלות לבו בחלל השמאלי, להתאות תאוה לכל עניני גשמיות עולם הזה, בין בהיתר -
גם בדברים שמותר לעשותם, אלא שאין לעשותם לשם תאוה כי אם לשם שמים, ואילו הוא מתאוה להם בגלל התענוג שבהם, ובין באיסור חס ושלום, -
גם בדברים שהם אסורים מן התורה, כאלו לא התפלל כלל. אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש חס ושלום, -
לכך אין ל''בינוני'' שייכות כלל. אלא, הרהורי עבירה הקשים מעבירה -
כפי שהוסבר בפרק הקודם, יכולים לפעול לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה, וכמאמר רבותינו ז"ל: ג' עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, -
שכן, קשה מאד להינצל מלעבור עליהם, והם: הרהורי עבירה ועיון תפלה כו'. -
הרי ש''הרהורי עבירה'' הם מהדברים שקשה ביותר להינצל מהם, וכשחכמינו זכרונם לברכה משתמשים בתואר ''אדם'' סתם, זה רומז על ה''בינוני''. הרי שה''בינוני'' אינו ניצול מהרהורי עבירה,