והיא -

שברון הלב וההתמרמרות על החטאים, שזהו חרטה על העבר, הם בחינת תשובה תתאה, -

תשובה תחתונה. שתי בחינות בתשובה: "תשובה תתאה" ו"תשובה עילאה", הבאות לידי ביטוי במלה "תשובה", "תשוב ה'", החזרת האות ה' משם הוי'; בשם הוי' - שתי ההי"ן: ה' עילאה (העליונה), הה' הראשונה שאחרי היו"ד - וה' תתאה, הה' שאחרי הוא"ו. - "תשובה עילאה" היינו: החזרת ה' עילאה ליו"ד של שם הוי'; ו"תשובה תתאה" היינו: החזרת ה' תתאה לוא"ו של שם הוי'. התשובה אודותה מדובר כאן - היא תשובה תתאה: להעלות ה' תתאה, -

של שם הוי', להקימה מנפילתה שנפלה אל -

הקליפות, הנקראות החיצונים, שהוא -

נפילת ה' תתאה של שם הוי' לידי החיצונים, סוד גלות השכינה, כמאמר רז"ל: "גלו לאדום שכינה עמהם", -

בתוך הגלות, דהיינו -

בעבודה הרוחנית של האדם, הכוונה: כשהאדם עושה מעשה אדום -

נכשל בעבירות רחמנא-ליצלן, מוריד וממשיך לשם -

בתוך הקליפות, בחינת וניצוץ אלקות המחי' את נפש-רוח-נשמה שלו, -

''גלות השכינה'' - הניצוץ האלקי שבו הוא בגלות; הגלות מתבטאת בכך שהניצוץ האלקי הרי מחיה את נפשו, רוחו ונשמתו, המלובשים בו בנפש הבהמית מהקליפה, שבלבו שבחלל השמאלי, המולכת בו -

הנפש הבהמית והקליפה שולטות בו, בעודו רשע, -

לפני שחזר בתשובה, ומושלת בעיר קטנה -

הגוף, שלו, -

הרי שהנפש, רוח ונשמה נמצאות בגלות בתוך הקליפה, ויחד אתן ועל-ידן נמצא בגלות גם הניצוץ האלקי המחיה אותן, ונפש-רוח-נשמה כבושים בגולה אצלה. -

הנפש, הרוח והנשמה עצמן, לא זו בלבד שהן נמצאות בגלות, הן גם "כבושות" בגלות - מצב של שבי. השבוי לא רק שמאבד את חירותו לעשות פעולותיו הוא, אלא גם כופים עליו לעשות פעולותיו של השונא שבידיו הוא שבוי. ואילו הניצוץ האלקי עצמו נמצא רק בגלות - נעדרת השפעתו הראויה להחיות את הנפש, רוח ונשמה, שתורגש בהן, ועל-ידן בכל הגוף, "חיות" אלקית. וכשנשבר לבו בקרבו, ונשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא, ויתפרדו -

כוחות הקליפה וה''סטרא אחרא'', כו' - היא -

האות ה' תתאה של שם הוי', שהיא השכינה, קמה מנפילתה וגם נצבה, כמו שמבואר במקום אחר: -

הרי, שעל-ידי תשובה, משתחררת, כביכול, השכינה מגלותה. הניצוץ האלקי שבאדם מתחיל להשפיע בנפשו ובגופו, ורק אז, הוא יכול להתחיל בעבודת ה'. כך הדבר ב"רשע". ואילו במי שאינו רשע, מוחו "שליט על הלב'', ולכן אומר הפסוק (שמדבר באלה שאינם רשעים): ''כי קרוב אליך הדבר מאד'' - קל מאד ליהודי לקיים תורה ומצוות, ''בלבבך'' - באהבת ה' וביראת ה'.

בפרק זה למדנו אודות הענין של "מוח שליט על הלב", ועל-ידי הרצון שהאדם יוצר בתוכו בהשפעת הבנת מוחו, ביכולתו להתגבר על תאוות לבו. - ראוי להוסיף בקשר לאמור:

הרבי מוהרש"ב נשמתו עדן מליובאוויטש ביקר פעם בוינה אצל רופא, פרופסור מסויים. שאלו הפרופסור: מהי תורת החסידות? הרבי נשמתו עדן ענה לו: - תורת החסידות היא, שהמוח יסביר ללב מה עליו לרצות, ועל הלב ליישם בחיים את מה שהמוח מבין. שאלו שוב הפרופסור: כיצד עושים זאת, מוח ולב הם הרי שני עולמות שים גדול מפריד ביניהם! ענה לו הרבי: - אכן, בכך מתבטאת עבודת האדם, להקים גשר בין שני חלקי עולם אלה, או לכל הפחות למתוח חוטי טלפון אלקטרוניים ביניהם, כך שהאור שבמוח יגיע ויאיר בלב.