פרק טו. בפרקים הקודמים הסביר רבנו הזקן את ההבדל שבין "צדיק" ל"בינוני". ל"צדיק" אין כבר יצר-הרע, אין "רע" בנפשו, ולכן, אי אפשר שתהיה לו תאוה ל"רע". ואילו ב"בינוני" יש עדיין "רע" בנפשו. ולכן, יתכן שתעלה בלבו נטיה לדברי תאוה. אלא שהנפש האלקית ב"בינוני" לוחמת ב"רע" של הנפש הבהמית, ואינה נותנת ל"רע" להתפשט, ולתאוה להתממש, במחשבה, דיבור או במעשה.

ובזה -

במה שלמדנו על ההבדל שבין ''צדיק ל''בינוני'', יובן, מה שכתוב: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עבד אלהים לאשר לא עבדו", -

הגמרא שואלת על פסוק זה: היינו "צדיק" היינו "עובד אלקים", היינו "רשע" היינו "לא עבדו", כלומר, הרי צדיק ועובד אלקים הם דבר אחד, וכן רשע ואשר לא עבדו הם דבר אחד, ומהי כפילות הלשון, כאילו ישנם כאן שני הבדלים, בין "צדיק" ל"רשע" ובין "עובד אלקים" ל"אשר לא עבדו"? והגמרא מתרצת: "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו" תרווייהו צדיקי גמורי נינהו (שניהם הם צדיקים גמורים) ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד". כלומר: "לא עבדו" אין הכוונה ל"רשע", אלא ל"צדיק", והפסוק קורא לו "אשר לא עבדו" מפני שהוא חוזר על לימודו מאה פעמים בלבד, ואילו "עובד אלקים" הוא "צדיק" החוזר על לימודו מאה פעמים ואחד. בכך מתרצת, לכאורה, הגמרא רק את הקושיא "היינו רשע היינו לא עבדו". ואילו הקושיא "היינו צדיק היינו עובד אלקים" לא תורצה כלל, שהרי שניהם "צדיקים", ועוד נוסף שלישי ("לא עבדו") שגם הוא "צדיק" לפי פירוש הגמרא. ברם, לפי מה שלמדנו על ההבדל בין "צדיק" ל"בינוני" - יובן גם ההבדל שבין "צדיק" ל"עובד אלקים", וכדלהלן: שההפרש בין עובד אלהים לצדיק הוא: שעובד הוא לשון הוה, -

הוא עובד עכשיו את הקב''ה, שהוא באמצע העבודה, שהיא המלחמה עם היצר הרע, להתגבר עליו ולגרשו מהעיר קטנה, -

מהגוף, הנקרא ''עיר קטנה'', שעל השליטה עליה, נאבקים היצר-הטוב והיצר-הרע, שלא יתלבש באברי הגוף, -

שיצר-הרע לא יתלבש באברי הגוף, כלומר, שלא יעשה, שלא ידבר ושלא יחשוב משהו רע. ''עבודה'' זו מבוססת על המאבק של הנפש האלקית והיצר-טוב ביצר-הרע, שהוא באמת עבודה ועמל גדול להלחם בו תמיד, והיינו הבינוני; -

על ה"בינוני" ללחום תמיד ביצר-הרע, שכן, בו עלול היצר-הרע לעורר תאוה לתענוגי העולם- הזה, ועל ה"בינוני" ללחום ביצר-הרע ולהשתלט על התאוה, שלא תמומש, לא במעשה, לא בדיבור ולא במחשבה. משום כך נקרא ה"בינוני" - "עובד אלקים" - הוא עסוק עתה בתהליך של עבודת ה'. הוא עומד כל העת בעיצומו של המאבק ביצר-הרע. אבל הצדיק נקרא עבד ה' -

''עבד'' ולא ''עובד'', בשם התואר, -

המציין את האדם עצמו. ''עובד'' הוא שם הפעולה המציין את האדם בעבודתו - הוא נמצא כעת באמצע עבודתו, ואילו ''עבד'' הוא: כמו שם חכם או מלך, שכבר נעשה חכם או מלך, כך זה -

ה''צדיק'' שנקרא ''עבד ה'", כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע, עד כי ויגרשהו וילך לו, ולבו חלל בקרבו. -

מקומו של היצר-הרע בלבו - ריק, אחרי שפינה את ה"רע" משם, ולכן הוא נקרא בשם התואר " עבד ה'", שכן, הוא סיים כבר את המלחמה ב"רע". הרי, ש"עובד אלקים" אינו אותה מדריגה כמו "צדיק": "עובד אלקים" הכוונה למדריגת ה"בינוני" (כך מוסברת הכפילות בפסוק "ושבתם... בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים..."). להלן, יוסבר ההבדל בין "עובד אלקים" ל"לא עבדו", שגם על "לא עבדו" אומרת הגמרא שאין הוא רשע: