וזאת מעלה יתירה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות, -

המעלה שבידיעת והשגת התורה לגבי כל המצוות המתבצעות על-ידי עשיה, ואפילו על מצות התלויות בדיבור ואפילו על מצות תלמוד תורה שבדבור. -

כמו שנזכר בפרק הקודם, שבלימוד תורה קיימת מצות הבנת התורה ומצות הדיבור בתורה: מצות הדיבור בתורה, בפה, מקיימים כשאומרים פסוקי התנ''ך גם אם לא מבינים פירוש המלים ומושגן. ואילו המעלה הגדולה שבמצות הבנת התורה, אינה קיימת בשום מצוה אחרת, גם בזו של דיבור בתורה, כי על ידי כל המצות שבדבור ומעשה -

שיהודי מקיים, על-ידי דיבור ועשיה, הקב"ה מלביש את הנפש -

בלבוש אלקי, ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה, -

מהבחינה העליונה עד לבחינה התחתונה שבנפש. ובידיעת התורה -

כשיהודי מבין תורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה', -

חכמתו של הקב''ה מקיפה אותו, נוסף על כך, הנה גם חכמת ה' בקרבו, -

של האדם המבין תורה, ששכלו מקיף חכמת הוי', ובלשון ה''תניא'': מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפרד"ס. -

בארבעה חלקי התורה: פשט, רמז, דרוש, סוד. הרי, שבידיעת והבנת תורה, קיימת, בנוסף למעלה שקיימת בשאר המצוות, שאור הוי' מקיף את הנפש, מעלה נוספת, והיא מה שהנפש מקיפה את אור הוי', על-ידי ששכלו מקיף שכל של תורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב''ה. ולפי שבידיעת התורה, -

והבנתה, התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם, -

בנפשו ובשכלו של האדם, לכן נקראת -

התורה, בשם לחם ומזון הנפש, כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחי' ויתקיים, כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים -

הנפש והתורה נעשות לדבר אחד, ואז: נעשה -

התורה, מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש -

האין-סוף מלובש, בחכמתו ותורתו שבקרבה. -

בנפש היהודי הלומד ומבין תורה, וזהו שכתוב: "ותורתך בתוך מעי", -

כלומר, התורה נהיית מזונה הפנימי של הנפש, וכמו שכתוב ב"עץ חיים" שער מ"ד פרק ג', שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצות, -

כדי שהנשמה שהיא מוגבלת, תוכל ''לקבל'' את זיו השכינה בגן-עדן, שהוא אור אלקי בלתי מוגבל, מן ההכרח שהנשמה תצטייד ב''לבושים'', שהם: המצוות שאדם מקיים אותן בעולם- זה. וכאמור, שעל-ידי מצוה, מוקפת הנפש באור אלקי כמו לבוש המקיף את הגוף; הרי זה לבוש לנשמה בגן-עדן. והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה, וכמו שכתוב בזהר ויקהל דף ר"י, ו"לשמה", היינו: כדי -

כוונתו של הלומד היא, לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה, איש כפי שכלו, -

על-ידי-כך הוא מתקשר עם הקב''ה, כמו שכתוב ב"פרי עץ חיים". -

ה"תניא" הביא כאן מספר "עץ החיים", שהתורה היא מזון לנפש, והמצוות - לבושים. ברם, נשאלת השאלה: אם כך - הרי שלתורה מעלתה היא, שהיא מזון לנפש, ולמצוות - מעלתן הן, שהן לבושים לנפש; וכבר למדנו, שלבושים ברוחניות יכולים להיות למעלה במדריגה מהדבר אותו הם מלבישים. במה, איפוא, קיימת מעלתה המיוחדת של תורה לגבי מצוות? - זאת הוא בא להבהיר בהגה"ה הבאה, בהסבירו מה משמעותם של מזון ולבוש במובנם הרוחני, ובכך מוסבר שבתורה ישנן שתי המעלות: היא גם מזון וגם לבוש לנפש המשכלת הלומדת תורה, וכך הוא אומר: [והמזון היא בחינת אור פנימי, -

לנשמה, והלבושים בחינת מקיפים. -

אור שמקיף את הנפש, ולכן אמרו רבותינו ז"ל, שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצות, לפי שהמצות הן לבושים לבד והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת, -

העוסקת בתורה, שמתלבש בה -

האדם מתלבש בתורה, בעיונה ולימודה, -

כשהנפש עוסקת בלימוד ובעיון בתורה, וכל שכן כשמוציא -

את מה שהוא מבין בתורה, בפיו בדבור, -

גם בדיבור, שהבל הדבור -

היוצא מהפה, נעשה בחינת אור מקיף, -

לנפש, כמו שכתוב ב"פרי עץ חיים"]: -

בהתאם לאמור, יוצא, שבתורה ישנן שתי המעלות: מעלת המזון ומעלת הלבוש, ממילא התורה היא למעלה מכל המצוות, שהן לבושים בלבד לנפש.