Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

טומאת מת - פרק כא, טומאת מת - פרק כב, טומאת מת - פרק כג

Mostrar conteúdo em:

טומאת מת - פרק כא

א

מנין לצמיד פתיל שמציל באהל המת שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בכלי חרש בלבד כלי שאינו מטמא אלא דרך פתחו לפיכך אם היה פתחו סתום ומוקף צמיד פתיל הציל על כל שבתוכו ק"ו לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיצילו בצמיד פתיל והם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עצמות הדג ועורו ועצמות העוף וכלי עץ הבא במדה ונסרים של עץ שהן פשוטין ואינן כלים וגלמי כלי מתכת כל אלו מצילין בצמיד פתיל אם הדברים שבתוך הכלי המוקף נצלו ק"ו לבלועין ולכלים שתחת האהלים מה בין אהלים לכלים שמצילין בצמיד פתיל שהכלים אינן מצילין אלא בצמיד פתיל והאהלים מצילין בכיסוי בלבד:

ב

משפך שכפהו מציל בכיסוי אף על פי שקצתו נקוב נקב קטן הרי הוא כסתום:

ג

כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם היו בהן טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אע"פ שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאהל והאהל מציל אא"כ היה הכלי כלי חרש שאין אהלי כלי חרש מצילין כיצד חבית שכפויה על פיה אף ע"פ שמירחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא שנאמר צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו הדביק פיה לכותל ומירחה מן הצדדים מצלת על כל מה שבתוכה ועל כל שכנגדה בכותל ואם לא מירח מן הצדדין אינה מצלת שאין כלי חרש מציל משום אהל כמו שביארנו אבל שאר כל הכלים המצילין בצמיד פתיל שהיו פיותיהן דבוקות בדפני הבית מצילין בלא צמיד פתיל מפני שהן מצילין משום אהל לפיכך צריך שיהיה בדופן הכלי טפח שאין הכלים מצילין עם דפנות אהלים עד שיהיה להן דופן [טפח] היה לכלי דופן חצי טפח והיה יוצא מדופן האהל שפה חצי טפח והדביק זה לזה אף על פי שיש שם חלל טפח אינו מציל עד שיהיה טפח ממקום אחד:

ד

כשם שמצילין מבפנים עם דפנות האהל כך מצילין חוץ לאהל אם סמכן לאהל שהרי האהל נעשה כסוי מ"מ כיצד כלי מיחם שיש לו דופן טפח שהניחו ע"ג יתדות חוץ לאהל וסמך פיו לדופן האהל והיתה טומאה תחתיו כלים שבתוכו טהורין ואם היה סמוך לכותל חצר או לכותל גינה אינו מציל לפי שאינן כותל אהל ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים שהרי האהילו על הטומאה:

ה

קורה שיש בה פותח טפח והיא נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה וקדרה תלויה מן הקורה והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כלים שבקדרה טהורים שהרי הוצלו בכיסוי האהל להם ואם לא היה פי הקדרה מכוסה בקורה אלא ביניהם ריוח כל מה שבקדרה טמא והקדרה עצמה טמאה:

ו

בור שבתוך הבית וטומאה בבית וכלים בבור אם היה מכוסה בנסר חלק או בכלי המציל שיש לו דופן טפח הרי כל מה שבבור טהור היה לבור בניין סביב לפיו גבוה טפח על הארץ בין שכסהו בכלי המציל שיש לו דופן בין שלא היתה לו דופן ה"ז מציל שהרי יש לו דופן טפח ממקום אחר:

ז

חדות הבנוי בתוך הבית ומגורה בתוכו והפרח שלה יוצא ומכסה פי החדות ונתן כלי המציל באהל המת על פי החדות והרי הוא נשען על פרח המנורה רואין אם תנטל מנורה והכלי המציל עומד ה"ז מציל על כל שבחדות וכלים שבין שפת הכלי ושפת החדות טהורים עד התהום ואף המנורה טהורה אע"פ ששפת הפרח נראה בין הכסוי והחדות ואם לאו הכל טמא:

ח

החדות הבנוי בתוך הבית וכלי המציל נתון על פיו והיתה טומאה בין שפת הכלי ושפת החדות או בתוך החדות הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה כמו שביארנו היתה טומאה בבית כלים שבכתלי החדות אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים ואם היו כתלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורים מפני שאינן מכתלי הבית וכשם שמציל החדות בתוכו כך מציל בכתליו כבר ביארנו שהתנור הישן הרי הוא ככל הכלים שהן מביאים את הטומאה ואינן נעשין אהלים ומפני זה אינו מציל על מה שבתוכו אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל כשאר כלים המצילים וכן ביארנו שהתנור החדש אינו ככלים לענין זה אלא נעשה אהל ולפיכך מציל על מה שבתוכו בכיסוי בלבד בלא צמיד פתיל כאהלים וכיסוי התנור הוא נקרא סרידא:

ט

תנור ישן בתוך החדש וסרידא ע"פ החדש והרי הכיסוי נשען על פי התנור הישן רואין אם כשינטל הישן תפול הסרידא לא הציל וכל שבתוכו טמא ואם לאו הכל טהור היה החדש בתוך הישן והסרידא מונחת על פי הישן אם יש בין החדש והכיסוי פחות מטפח כל שבתוך החדש טהור וכאילו הסרידא מונחת על פיו:

י

סרידא של חרס שיש לה שפה והיא עודפת ע"פ התנור ומוקפת צמיד פתיל אפילו היתה טומאה תחתיה או על גבה הכל טמא אבל כנגד אוירו של תנור טהור היתה טומאה כנגד אוירו של תנור מכנגדו עד לרקיע טמא וכל מה שבתוכו טהור:

יא

קדרה שכפאה על פי החבית ומירח דפנותיה עם החבית מצלת על כל מה שבתוכה ועל מה שבינה ובין שפתות החבית הושיבה על פי החבית כדרכה ומירח אינה מצלת מפני שהקדרה מתטמאה מאוירה ואין כלי טמא מציל כמו שביארנו:

טומאת מת - פרק כב

א

שולי המחצין ושולי קרקעות והכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין מצילין בצמיד פתיל באהל המת קרסמן ושפן ועשאן כלים מצילין בצמיד פתיל שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלים:

ב

כלי חרש שנתן בו טיט עד חציו לא ביטלו ואם השקיע בו את הכלים מציל:

ג

כלי חרש מציל בצמיד פתיל עד שינקב במוציא רמון ובגדול עד שיפחת רובו כיצד כלי גדול שנפחת [חציו] והקיפו צמיד פתיל וסתם מקום הפחת בצמיד פתיל הרי זה מציל אע"פ שאינו חשוב כלי לענין טומאה אבל כלי המוקף צמיד פתיל שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב נטמא ואינו מציל וכמה יהיה בנקב אם היה כלי העשוי לאוכלים שיעורו במוציא זיתים היה עשוי למשקה שיעורו בכונס משקה העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא ומשינקב בכונס משקה אינו מציל עד שיסתום הנקב או עד שימעטנו:

ד

תנור שהיתה סרידא על פיו ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת ונסדק התנור אם היה הסדק מלא פי מרדע שהוא היקף טפח נטמא התנור ואף על פי שאין המרדע יכול להכנס בסדק אלא הרי הוא כמותו בשוה פחות מכאן התנור טהור נסדקה הסרידא שעל פיו כמלא פי מרדע נכנס הרי זה טמא פחות מכאן ניצל בצמיד פתיל היה הסדק עגול אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס:

ה

תנור המוקף צמיד פתיל שניקב נקב בעינו של תנור הטוחה אם היה הנקב מלא כוש נכנס ויוצא כשהוא דולק ה"ז נטמא ואם היה הנקב פחות מזה ניצל:

ו

ניקב התנור מצדו שיעורו מלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק וכן מגופת החבית שניקבה שיעורה כדי שתכנס מיצה שנייה של שיפון בנקב וחצבים גדולים שניקבו שיעורן כדי שתכנס מיצה שנייה של קנה פחות מכאן טהורין במה דברים אמורים בזמן שנעשו ליין אבל אם נעשו לשאר המשקין אפילו ניקבו בכל שהן נטמאו ואין הצמיד פתיל מועיל להם עד שיסתום הנקב ואף בזמן שנעשו ליין לא אמרו אלא שניקבו שלא בידי אדם אבל אם נעשו בידי אדם אפילו כל שהן טמאים ואינן ניצלין עד שיסתם הנקב:

ז

חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומניקת של חרס בתוכה והחבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת החבית והמשקין טהורין והמניקת טמאה מפני שקצתה האחת בתוך החבית המוקפת והקצה השני פתוח לאהל המת ואינו סתום אע"פ שהיא עקומה אין העקום כסתום:

ח

חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצדה וסתמו שמרים את הנקב הציל אגף חצי הנקב וסתם חציו ה"ז ספק אם הציל אם לא הציל סתם את הנקב בזמורה עד שימרח מן הצדדין סתמו בב' קסמים עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחבירתה וכן נסר שנתון על פי התנור ומירח מן הצדדין [הציל היו שתי נסרים עד שימרח מן הצדדין ובין] נסר לחבירו חיבר את שני נסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהן או שלפף עליהן שוגמין א"צ למרח מן האמצע במה מקיפין בסיד ובחרסית ובגפסין בזפת ובשעוה בטיט ובצואה ובחמר ובכל דבר המתמרח ואין מקיפין לא בבעץ ולא בעופרת מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ומקיפין בדבילה שמנה שלא הוכשרה ובבצק שנילושה במי פירות כדי שלא יטמא שדבר טמא אינו חוצץ:

ט

מגופת החבית שנתחלחלה אף על פי שאינה נשמטת אינה מצלת שהרי נתרעע הצמיד הכדור והבקעת של גמי שנתן ע"פ החבית ומירח מן הצדדין לא תציל עד שימרח על כל הכדור ועל כל הבקעת ממטה למעלה וכן במטלת של בגד שקשרה ע"פ הכלי היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל:

י

חמת של עור הדג או הנייר שהלביש בהן את החבית וצררה מלמטה ה"ז מצלת ואם לא צררה אף ע"פ שמירח מן הצדדין לא תציל:

יא

חבית זפותה שנתקלף החרס מלמעלה והזפת שלה עומד ונתן הכיסוי על הזפת ודחקו עד שידבק בזפת ונמצא הזפת עומד בין הכיסוי ובין קרקע החבית הרי זה מציל וכן בכלי המורייס וכיוצא בהן מדברים המתמרחין שהיה המתמרח בין הכיסוי ובין הכלי כמו זר הואיל והכל דבוקין ה"ז מציל:

טומאת מת - פרק כג

א

כל הכלים המצילים בצמיד פתיל מצילין על כל מה שבתוכן בין אוכלין בין משקין בין בגדים וכלי שטף זהו דין תורה אבל מדברי סופרים שכלי חרס המוקף צמיד פתיל אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אחרים שיהיו בתוכו אבל אם היו בתוך כלי חרס המוקף כלי שטף או בגדים הרי אלו טמאים ומפני מה אמרו שלא יציל על הכל כשאר כלים המצילין מפני ששאר הכלים המצילין אין מקבלין טומאה וכלי חרס מקבלין טומאה וכלי טמא אינו חוצץ וכל כלי ע"ה בחזקת טומאה כמו שיתבאר ולמה לא אמרו כלי חרס של ע"ה לא יציל על הכל ושל חבר יציל על הכל שהרי הוא טהור מפני שאין עם הארץ טמא בעיני עצמו שאומר הואיל וכלי חרס מציל על הכל אחד אני ואחד החבר ולפיכך חשו וגזרו שלא יציל על הכל ולמה אמרו מציל על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס מפני שאלו הג' טמאים הן ע"ג ע"ה בין קודם שיהיו באהל המת בין אחר שיהיו שם תחת צמיד פתיל ולעולם לא ישאל החבר מע"ה לא אוכלין ולא משקין ולא כלי חרס אלא על דעת שהן טמאין שהרי אין להן טהרה לעולם ולא יבא בהן לידי תקלה אבל כלי שטף שואל אותם החבר מע"ה ומטבילן מפני מגע עם הארץ ומעריב שמשו ומשתמש בהן בטהרות לפיכך חשו חכמים שמא ישאל ממנו כלי שטף שכבר היה תחת צמיד פתיל בכלי חרס שלו שהרי עם הארץ הזה מדמה שניצל והרי הוא טמא טומאת שבעה ויטביל החבר ויעריב שמשו וישתמש בו בטהרות ויבוא לידי תקלה ומפני זה גזרו שלא יציל כלי חרס על כלי שטף שבתוכו:

ב

אדם שהיה נתון בתוך החבית ומוקפת צמיד פתיל טהור ואפילו עשאה גולל לקבר ויראה לי שזה שלא גזרו על כלי חרס שלא יציל על האדם מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכל דבר שאינו מצוי לא גזרו בו:

ג

כלי חרס שמשתמשין בהן באפר הפרה או בקדשים עמי הארץ נאמנים על טהרתם מפני שהן נזהרים בהן הרבה ולפיכך יצילו על הכל בצמיד פתיל אע"פ שהן חרס:

ד

ארובה שבין בית לעלייה וטומאה בבית וקדירה נתונה על פי הארובה ונקובה בכונס משקה הקדירה טמאה והעלייה טהורה היתה שלימה כל שבעלייה מאוכלין ומשקין וכלי חרס טהור אבל אדם וכלי שטף שבעלייה טמאים שאין כלי חרס חוצץ אלא על האוכלים ועל המשקין וכלי חרס וכל שבעלייה טהור כאילו הוא תחת צמיד פתיל בכלי חרס וטמאו האדם שבעלייה זו מפני שהוא דבר המצוי לפיכך אם היה בעלייה זו כלי מתכות וכיוצא בו מלא משקין הכלי טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין היתה בה אשה לשה בעריבה של עץ האשה והעריבה טמאין טומאת שבעה והבצק טהור כל זמן שעוסקת בו פירשה וחזרה ונגעה בו טמאתו וכן אם פינה הבצק או המשקין לכלי אחר מכלי שטף שבעלייה נטמאו במגע הכלי האחר היה ע"פ ארובה זו שאר כלים המצילים בצמיד פתיל שאין מקבלין טומאה כמו שביארנו ולפיכך אין מגע עם הארץ מטמא או שהיה כלי חרס הטהור לפרה אדומה או לקודש שהכל נאמנין על טהרתן ה"ז מציל על כל מה שבעלייה היה אהל נטוי בעלייה ומקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה ה"ז מציל ואף על פי שאין גגו על הארובה שהאהל מציל בכיסוי כמו שביארנו:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
A Parashá
ParasháTsav
Esta página em outros idiomas