א

אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן:

ב

עגלה ערופה בת שתי שנים או פחות [א] אבל אם היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה. ואין המומין פוסלין ואעפ"כ אם היתה טריפה פסולה. כפרה נאמר בה כקדשים:

ג

כל העבודות פוסלות את העגלה כמו שפוסלין בפרה אדומה שנאמר אשר לא עובד בה. ולמה נאמר עול אחר שנאמר אשר לא עובד בה שהוא כולל העול עם שאר עבודות. שהעול פוסל בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה כיון שמשכה בעול טפח נפסלה אע"פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אין פוסלין אלא עד שעת מלאכה:

ד

כל מלאכה שהיא לצרכה כגון פירש טליתו עליה מפני הזבובים אינו פוסלה. וכל שהיא שלא לצרכה כגון שפירש טליתו עליה לנושאה פסולה וכן כל כיוצא בזה כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה:

ה

אין עורפין את העגלה אלא ביום לפי שנאמר בה כפרה כקדשים. וכל היום כשר לעריפתה. ואין עורפין שתי עגלות כאחת שאין עושין מצות חבילות חבילות:

ו

עגלה ערופה אסורה בהנאה ונקברת במקום עריפתה ומשתרד לנחל תיאסר בהנאה אע"פ שעדיין לא נערפה. ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה הרי זו אסורה בהנאה ותקבר:

ז

נמצאו העדים זוממין הרי זו מותרת בהנאה. כיצד כגון שאמר עד אחד אני ראיתי את ההורג ובאו שנים והכחישוהו ואמרו לו לא ראית. והפרישו את העגלה והורידוה לנחל לעורפה על פיהם. ואחר כך הוזמו השנים הרי זו מותרת בהנאה:

ח

נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר. נמצא אחר שנערפה תקבר במקומה. שעל הספק באה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה. ואע"פ שנמצא הרוצח אחר עריפתה הרי זה יהרג שנאמר [ב] ואתה תבער הדם הנקי:

ט

הנחל שנערפה בו העגלה אסור בזריעה ועבודה לעולם. שנאמר אשר לא יעבד בו ולא יזרע. וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע כגון שחרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו הרי זה לוקה. ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים שזה כמי שארג שם בגד או תפרו שאינה מלאכה בגוף הקרקע. לכך נאמר לא יעבד ולא יזרע מה זריעה בגופה של קרקע אף כל העבודה שנאסרה שם אינה אלא בגופה של קרקע:

י

אנשי עיר קרובה שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה. כופין אותן ומביאין ואפילו לאחר כמה שנים. שחייבי עגלה ערופה שעבר עליה יום הכפורים חייבים להביא אחר יום הכפורים: